רועי: בין עור, מדע וקעקועים

יש אמניות שמגיעות אל עולם הקעקועים דרך ציור, ויש מי שמביאה איתה שילוב כמעט לא צפוי בין אמנות, מדע ועור אנושי. רועי, שמקעקעת כמעט שלוש שנים, מגיעה בדיוק מהמרחב הזה: דוקטורט בביולוגיה, מחקר על תאי עור וריפוי פצע, ואהבה ארוכת שנים לציור שהפכה בהדרגה לשפה על הגוף.

בין מדע לאמנות

האהבה לאמנות ליוותה את רועי תמיד. לאורך השנים היא התנסתה במדיומים שונים, למדה ציור באופן מקצועי, ובמקביל שקעה במסלול אקדמי אינטנסיבי שהוביל אותה לדוקטורט בביולוגיה. באופן כמעט סמלי, המחקר שלה עסק בעור: בתאים שמרכיבים אותו, באופן שבו הוא מגיב לפציעה, ובתהליכי ריפוי שמתרחשים מתחת לפני השטח.

הידע הזה, היא מספרת, מלווה אותה גם היום כמקעקעת. לא רק כהבנה מדעית, אלא כבסיס טכני שמאפשר לה לגשת לעור מתוך כבוד, סקרנות ודיוק. אחרי שסיימה את הדוקטורט ויצאה לתעשייה, היא הבינה שלהתעסק רק במדע כבר לא מספיק לה. היה חסר לה מרחב יצירתי, אישי, כזה שיאפשר לה לבטא את עצמה באמת.

הקפיצה למים

לפני כמעט שלוש שנים, במהלך חופשת לידה, הגיעה ההארה ללמוד לקעקע. רועי מספרת שהייתה רואה עבודות של מקעקעים ולא חושבת “אני רוצה את הקעקוע הזה”, אלא “אני רוצה לדעת לעשות את זה בעצמי”. היא לא ידעה בדיוק איך נכנסים לעולם הזה, אבל החליטה לקפוץ למים.

היא למדה קעקועים ב־Yos Tattoo Studio בחדרה, ומספרת שהעובדה שהקורס לא התמקד בסגנון אחד בלבד אלא נתן טעימה רחבה מהעולם הזה, עזרה לה לגלות את עצמה מחדש. בתחילת הדרך חשבה שתימשך בעיקר לקעקועי קו, אבל דווקא העבודות הריאליסטיות והציוריות תפסו אותה חזק יותר.

בסיום הקורס הציעו לה להישאר לעבוד בסטודיו, ומשם התחיל המסע המקצועי שלה. מאז, הלמידה שלה ממשיכה כל הזמן: אימון עצמי, חקירה של כיוונים חדשים, דיוק טכני, והיכרות עמוקה יותר עם הדרך שבה היא רוצה שהעבודות שלה ייראו.

פאצ׳ים ריאליסטיים, סוריאליזם ותחושה

כיום רועי אוהבת לעבוד בעיקר על פאצ׳ים ריאליסטיים וסוריאליסטיים. היא נמשכת לחופש שהסגנון הזה מאפשר לה: שילוב של טכניקות, קומפוזיציות שמרגישות כמו ציור, וחיבור בין דימוי מוכר לבין תחושה פנימית. מבחינתה, סקיצה לא מתחילה רק מרפרנס או רעיון חזותי, אלא הרבה פעמים מרגש שהיא רוצה להעביר.

בעבודות שלה אפשר לראות עדינות, דיוק, וסוג של שקט ויזואלי. יש בהן רגעים קטנים שמרגישים אישיים מאוד: עץ שנפתח כמו זיכרון, דמות על נדנדה, אובייקטים אדריכליים עדינים, וגם קעקועים שמכניסים הומור ונוסטלגיה לתוך קו נקי ורך.

מה שהכי חשוב לה בתהליך הוא שהאדם שמולה יתחבר באמת למה שהוא רואה. שהקעקוע יתאים לו, יישאר איתו לאורך שנים, וירגיש כמו משהו שנולד מתוך דיאלוג בין הלקוח, האמנות שלה והאישיות שלה כאמנית.

לצייר על עור

אחד הדברים שרועי הכי אוהבת בעולם הקעקועים הוא החופש ליצור משהו שמותאם לאדם אחר. היא אוהבת לקחת את הזמן, לדייק רעיון לאופי של האדם שמולה, ובמקביל להשאיר בו חלקים ממנה. לצד עבודות ללקוחות, היא ממשיכה ליצור סקיצות אישיות משלה — רעיונות שנולדים מתוך צורך פנימי לצייר, ובהמשך לא פעם הופכים לקעקועים אמיתיים על אנשים.

היא מתארת את העבודה עם המכונה כחוויה יוצאת דופן. לצייר על עור, בלי האפשרות למחוק, היה עבורה דבר שפעם נראה כמעט בלתי אפשרי — והיום הוא אחד הדברים שהיא הכי אוהבת לעשות.

בשלוש השנים האחרונות רועי משלבת בין הקריירה שלה כמדענית בתחום העור והשיער לבין ההתקדמות שלה בעולם הקעקועים. היא לא רק מדענית ולא רק מקעקעת — היא שתיהן. שני העולמות האלה מתקיימים אצלה יחד, ולאט לאט היא מוצאת ביניהם איזון וגם חיבור עמוק יותר.

בהמשך היא רוצה להכניס יותר מהעולם המדעי שלה אל עולם הקעקועים, להמשיך לפתח את הסגנון שלה, וליצור לעצמה חותמת ברורה שאפשר יהיה לזהות בעבודות שלה. היא גם אוהבת להתארח במקומות חדשים, בארץ ובחו״ל, ללמוד ממקעקעים סביבה, להכיר אנשים חדשים ולצאת מאזור הנוחות.

כי עבור רועי, לקעקע זו לא רק עבודה. זו זכות, אחריות, דרך לבטא את עצמה, וחיבור אנושי שמתחיל ברעיון קטן ונשאר על הגוף.

פאן פאקטס

לרועי יש אחות תאומה זהה, והשתיים ילדו את הילדים שלהן באותו יום. שם עמוד האינסטגרם שלה מורכב משני שמות הילדים — Lani & Niv — ובתחילת הדרך היא בכלל פתחה אותו כעמוד קטן להעלות אליו עבודות, בלי שהוא יהיה מזוהה איתה.

ועוד חלום שהתגשם בדרך: רועי גרה בניו יורק במשך עשר שנים, ובשנה שעברה חזרה לשם כגסט־ספוט בסטודיו.